אז ככה הכי בקצרה:

אני דנה שמש ☀️
בת 26, גרה עם אמיר בן זוגי בראשון לציון  
כותבת את המילים שלי שיצרו את העסק 'In my words',
מעלה תוכן מעצים יום יומי לעוקבות שלי
ומנהלת את כל רכישות המוצרים שלי :)
מאמנת NLP Master (בסטאז' תחת סופרוויז'ן), עושה ליוויים אישיים
בקליניקה שלי בראשל"צ 
בנוסף אני רכזת בעמותת אלו"ט במרכז תעסוקה בבר אילן,
עובדת עם בוגרים על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד בינוני נמוך.


קצת פחות בקצרה:

לפני הצבא הייתי בטוחה שאני הולכת לעסוק בעולם הקולנוע שמאוד עניין אותי ובתיכון התעסקתי בו. הייתי עורכת וידיאו ויוצרת.
בצבא הייתי מפקדת טירונים ומדריכה בקורס משאבי אנוש.
ואחרי הצבא הייתה תפנית
פתאום גיליתי את עולם ההדרכה
הבין אישית והקבוצתית.

והתאהבתי.
ואז כשהשתחררתי מהצבא חיפשתי משהו מעולם ההדרכה והגעתי למרכז תעסוקה בבר אילן של עמותת אלו"ט - מרכז עם אנשים בוגרים על הספקטרום האוטיסיטי בתפקוד בינוני נמוך.
התאהבתי במקום
ואם הזמן נכנסתי לעבוד שם יותר ויותר
בהמשך הייתי רכזת במועדונית שם
ואחר כך גם מנהלת כיתה שם.
וואו כמה למידות משמעותיות היו לי במקום הזה.
גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית.
התפתחתי שם המון.
הכרתי אנשים מדהימים לחיים
ואפילו בזכות המקום, חברה שעבדה איתי שם שידכה לי את בן דוד שלה שהיום הוא בן זוגי כבר שלוש שנים 
תוך כדי הכל תמיד ענין אותי עולם הנפש, הרגש, ההתפתחות האישית וההגשמה עצמית.
מאודדד
יכולתי לשמוע על זה סרטונים ופודקאסטים שעות.
ואז שמעתי משפט: "אם יש משהו שאתה יכול להתעסק בו שעות ואתה לא מרגיש את תחושת הזמן בכלל - זה הדבר"
מ ד ו י ק
הרגשתי שאני רוצה להתחיל משהו בכיוון הזה ועוד לא ידעתי מה,
ואז החלו לי מחשבות של אולי אני אפרסם באינסטגרם את כל התובנות שלי
(לפני כן כל התובנות היו נשלחות בהקלטות לחברות שלי חחחחח
בקיצור
סרטון? באינסטגרם? אני? עם הפנים שלי? מול כולם?
א י מ ל ה
לאלאלא...
וכל הזמן הרגשתי שהזמן עובר וכל המסקנות והתובנות שלי לא שמורות איפה שהוא ואני אשכח אותן וזה הטריד אותי.
כל פעם הייתי אומרת שאני אכתוב את הכל ביומן
וכל פעם הזמן עובר ולא עשיתי את זה.
ואז פתאום החלטתי לכתוב בפתקים בפלאפון שלי.
נגיש וקליל.
ואחר כך משם
נפתח לי בראש רעיון לפתוח עמוד אינסטגרם חדש ללא השם שלי, אנונימי
ולהעלות לשם את הכתיבה שלי. מה יש לי להפסיד?
פתחתי.
אפילו לחברות הכי טובות שלי עדיין לא הראתי אותו.
ואחרי איזה חודש הראתי לכמה חברות טובות שלי. ועדיין זה היה ממש סוד מבחינתי,
זה הרגיש לי חשיפה  מ ט ו ר פ ת
אקצר את הסיפור,
לאט לאט (מאוד לאט)
חשפתי את העמוד וסיפרתי לעוד ועוד אנשים, קרובים ורחוקים, וגם בעבודה.
ואז
חלקם פירגנו מאוד והתלהבו
וחלקם לא הבינו כל כך מה יש לי ולמה אני עושה את זה
ואני
המשכתי.
הרגשתי בעיקר שסוף סוף כל התובנות שעולות לי נשמרות,
ויותר מזה,
הן מפורסמות לאנשים נוספים בעולם, מחזקות ותורמות לחברה!
עפתי על זה, התאהבתי בזה והמשכתי.
כעבור שנה החלטתי שאני עוזבת חלק משמעותי מהעבודה על מנת להפוך את העמוד שלי לעסק.
רציתי ליצור מוצרים מהמשפטים שלי.

ספר, קלפים, כוסות וכו...
עשיתי זאת.
עזבתי את המשרה שהייתה לי מדהימה ולמידה ענקית, נכנסתי למשרה קטנה יותר והשקעתי המון המון זמן בפיתוח העסק.
וואו כמה דברים יש לעשות וללמוד מאפס.
זה לוקח  ז מ ן ! ! !
היו לי המון אתגרים והמון קשיים בדרך
ה מ ו ן
ה מ ו ן
בעיקר מנטאלים.
עשיתי הכל בעצמי
אני הכותבת

הגרפיקאית
המעצבת
המשווקת
הנציגה
היזמית
החושבת
העושה
הבודקת
המצליחה
הנכשלת
ה כ ל
ל ב ד
והאמת, לצד הגאווה, זה היה קשה ואפילו לא כל כך כיף.
כי אני אדם של אנשים, של ביחד.
אנשים זה הדבר שהכי מעניין אותי
ופתאום לא היה לי את זה בשגרה.
פתאום קלטתי את עצמי רוב הימים יושבת במשרד עם עצמי,
סבבה יוצרת תכנים יוזמת פרוייקטים ורעיונות, מתקדמת,
וכן עוזרת ומחזקת המון נשים דרך הכתיבה שלי עם התוכן שאני מעלה.
אבל
בסוף ביום יום אני לא עם אנשים
אני לבד עם עצמי.
קלטתי את זה, ושאלתי את העצמי - האם כיף לי ככה? האם זה מה שהתכוונתי?
התשובה הייתה - ממש ממש לא.
זה כיבה אותי
מ א ו ד.
זה אחלה שהעסק הזה זה דבר שמאוד רציתי
אבל בסוף אם לא טוב לי בשגרה שלי - לא טוב לי בחיים שלי.
השגרה היא החיים עצמם.
היא הדבר האמיתי,
ולא היעדים שאנחנו מגיעים אליהם פעם בשנה.
משם החלטתי קודם כל שאני הולכת ללמוד NLP כי זה משהו שבכללי מאוד רציתי כבר להתחיל והחלטתי שזה הזמן.
הלימודים ריתקו אותיייייייי
וואוו וואווו כמה מעניין ומטורף איך שהדבר הזה עובד!
הרגשתי שזה פשוט בול תפור עליי וכל שיעור סיקרן אותי ברמות,
הרגשתי שאני יכולה להעמיק ולהקשיב עוד שעות
הרגשתי שזה זה.
לצד הלימודים עסקתי וליצור לעצמי שגרה טובה מחדש,
שיניתי את המשרה שלי בעבודה באלו"ט שתהיה לי נעימה יותר,
התחלתי לצאת לעבוד על העסק יותר במקומות בחוץ או לשבת עם חברה שגם עובדת.
פשוט בעיקר הבנתי שהייתי יותר מידיי בעמוק שהעסק יתקדם ולא שמתי לב שאני לא נהנת ושהעסק עם כל הכבוד לו, הוא לא הדבר הכי חשוב בחיים.
ומשם המשכתי עם לימודי הNLP ואחרי שסיימתי NLP מאסטר עשיתי כמה השתלמויות נוספות בNLP, למדתי גם קואוצינג במקביל.
והיום אני כאן עם הקליניקה שלי :)







הבנתי שזה משהו
מנהלת את העסק שלי 'In my words' כבר שנתיים וחצי,
עובדת כ-5 שנים בעמותת אלו"ט,
תחילה עבדתי כמדריכה במרכז
ובהמשך ניהלתי כיתה.
היום, אני מרכזת שם מספר מועדונים (חוגים)
לצד התהליכים האישיים שאני מעבירה וניהול העסק של המוצרים שלי.
 

​

הסמכות:​

​​